סיפור הגדה של פסחמצוה לספר בליל הסדר מסיפורי יציאת מצרים במהלך אמירת ההגדה. מובא בזה לקט מדרשים, שאפשר לקיים בו את המצוה
כיצד התחיל השעבוד במצרים? בני ישראל היו נכבדים וחשובים במעמדם בארץ מצרים, וקשה היה למצרים לגזור עליהם עבודת עבדים בבת אחת, לכן נועצו בעצה מחוכמת. המלך הוציא צו מלכות, שברצונו לבנות ערים חדשות והוא זקוק לפועלים. כל מי שיבוא להשתתף בבניה יקבל שכר רב, לפי מידת חריצותו, וכל כך גדולה חשיבות הענין, עד שהמלך בכבודו ובעצמו יבוא להשתתף עם הפועלים. הכרזה זו גרמה לכולם לבוא במסירות לעבוד. כולם, מלבד בני שבט לוי, אשר עסקו תמיד בתורה, וגם עתה לא עזבוה, גם לא לצורך עבודת המלך. כאשר תמה מלאכת היום הראשון, שכולם עבדו בו בכל כוחם, כדי למצוא חן בעיני המלך, יצא הצו: כל מי שעבד היום, יבוא לעבודה גם מחר. שכרו אינו מובטח, אולם חובה עליו להשלים כל יום אותה כמות עבודה שעבד ביום הראשון. זו היתה עבודת פרך, עבודה שהתחילה בפה-רך, בפיתויים נעימים. 
עם הזמן הלכו המצרים והחמירו את העבודה. היו היהודים שבים לביתם אחר יום עבודה קשה בבניה, היו המצרים באים ומוסיפים להם עבודות שדה - ליקוט ירקות, מילוי חביות המים. נתנו עבודת אשה לאיש, ועבודת איש לאשה.העול הפיזי הלך וגדל והיו אנשים שלא הספיקו לעמוד במכסה שהטילו עליהם המצרים, והכינו פחות לבנים לבנין מהכמות הדרושה. גם המכות הנוראות שהוכו לא יכלו לגרום להם להספיק יותר, כי כשל כוחם. אז יצאה גזירה חדשה מעם הנוגשים. כל מי שלא הספיק להכין כמות לבנים מספקת, לקחו את תינוקו, והכניסו את התינוק בקיר במקום הלבנים החסרות. חלום פרעהפרעה חלם, והנה איש זקן עומד מולו, ובידי האיש מאזנים. והאיש לוקח את שרי מצרים וכל האנשים החשובים שבמצרים ומניח אותם בכף אחת של המאזנים. ואחר כך לוקח הזקן טלה קטן ומניחו בכף השניה של המאזנים, והנה הכף שבה מונח הטלה, מכריעה את הכף השניה עם כל המשקל שעליה. מבוהל כולו מן המראה, קרא המלך בבוקר לכל עבדיו וספר להם את חלומו. קם אחד מחכמיו ופתר: יקום ילד מבני ישראל הוא יכרית את כל ארץ
מצרים. הדברים נכנסו ללב פרעה, ואז הוציא צו, להרוג כל ילד זכר הנולד לבני ישראל.
"כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". המצרים היו עוקבים אחרי כל אשה הקרובה ללדת. אחרי הלדה היו האמהות מנסות להסתיר את בניהם, כדי שלא יזרקו ליאור. מה עשו המצרים? באו והביאו אתם תינוקות משלהם, והיו מצערים את התינוק וגורמים לו שיבכה. ואז היה התינוק היהודי המוסתר מתחיל לבכות גם כן, כדרכם של תינוקות המצטרפים לבכי של תינוק אחר. כך גילו את התינוקות המוסתרים, לקחו אותם והשליכום ליאור. אבל האמהות הצדיקות לא התייאשו מללדת. היו יוצאות לשדה ויולדות שם, ומשאירות שם את התינוקות, לחסדיו של הקב"ה.
ואמנם מסופר במדרש, שכל התינוקות, גם אלו שנולדו בשדה, גם אלו שהושלכו ליאור, לא מתו. התינוקות מן היאור נפלטו ליבשה, למדבר מצרים, והקב"ה חמל עליהם, ועל התינוקות שהושארו בשדות, ושלח את מלאכיו לגדלם. ורק כאשר גדלו חזרו ובאו אל אמותיהם, וכל אחד ואחד הכיר את אמו. זעקת בני ישראל המעונים עלתה לפני האלקים, והוא שלח את משה ואהרן אל פרעה בדרישה לשלחם. פרעה סרב לשמוע, בגאוותו ובכפירתו סרב להכיר בכלל בקיומו של הבורא ובשלטונו בעולם. וכדי להוכיח את כוחו, צוה להכביד עוד יותר את העול המוטל על העם. אז שלח אלקים את משה אל פרעה להזהירו, שאם לא יקיים את רצון ה' ילקה במכות שונות ומשונות. פרעה עמד על דעתו, והמכות החלו. עשר המכותעשר מכות היו על המצרים במצרים. מאותו זמן שהחלו המכות פסק השעבוד הקשה. כל מכה נמשכה שבוע, ואחריה היו שלשה שבועות של הפסקה והמתנה, אולי ישובו המצרים בתשובה וישלחו את בני ישראל כרצון ה'. כל מכה מעשר המכות היתה כנגד צורת שעבוד או צרה שגרמו המצרים ליהודים, מידה כנגד מידה. הסבר מקיף על עשרת המכות בפרק מכות מצריםליל הסדר במצרים בעיצומה של מכת חושך צווה אלוקים למשה שיורה לבני ישראל לקחת בעשירי לחודש ניסן שה לכל בית אב, במשך 4 ימים לבדוק שאין בו מום ובי"ד ניסן בשעת בין הערביים לשחוט
את דמו למרוח בצידי משקופי הבתים, כדי לתת סימן שזהו בית יהודי. אלוקים הבטיח כי בלילה זה יעבור מבית לבית ויהרוג את כל בכורי מצרים, ועל בתי ישראל המסומנים בדם הפסח יפסח ולא תהיה בהם המגיפה.
את בשר האש נצטוו לצלות אותו "על האש" כדרך אנשים ממהרים כשהם לבושים חגורים ומוכנים ליציאה כדי להפגין את בטחונם בבורא
ואכן בליל ט"ו פרצה מכת בכורות במצרים, פרעה המלך היה בעצמו בכור, וכיון ששמע את צעקת המות בכל ארץ מצרים, חשש שימות גם הוא. אז נכנע סופית ורץ לחפש את משה ואהרן לצוותם להוציא את בני ישראל ממצרים.
אולם בני ישראל לא יצאו בלילה, כי כך צוה ה' - לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר. רק כאשר האיר הבוקר עזבו כולם את ארץ מצרים, בשלל גדול אותו קבלו מהמצרים.
קריעת ים סוףלמחרת היום יצאו בני ישראל ממצרים ופנו ללכת לים סוף. אבל לא עבר זמן ופרעה התחרט על שנתן להם לצאת ממצרים ויצא עם כל חילו. בני ישראל מביטים אחורה ורואים בבעתה "והנה מצרים רודף אחריהם", פנה משה בתפילה לאלוקים ונענה: "קח בידך את המטה אמור לים כי יבקע לשניים". נחשון בן עמינדב קפץ למים ומיד נבקע הים לשניים.
בני ישראל הלכו על יבשה שמשני צידיהם עומדים המים. המצרים שרדפו אחריהם נכנסו למים אך להם לא התרחש הנס וברגע שנכנסו סער הים והם טבעו סוס ורכבו כולם למעט פרעה שנשאר כדי להוכיח את גבורת אלוקים.
קריעת ים סוף היתה בשביעי של פסח לאחר מכן הלכו היהודים במדבר ארבעים שנה עד שזכו ונכנסו לארץ ישראל.
מאמר מס' 13
מאמר הבא: עשר מכות מצרים מאמר הקודם:סדר ההגדה והסעודה |
אתר לומדים על פסח
הינו פורטל מידע
בהלכות פסח
האתר בשיתוף פורטל
ללמוד וללמד 
קו פתוח ליעוץ הדרכה ומענה לשאלות 03 6145000 דואר אלקטרוני office@ll144.co.il 
קו ההלכה מענה לשאלות דחופות בהלכה 24 שעות עד כניסת שבת/חג 073 7246000 
לשרותכם מוקדים נוספים שידוכים התאמת חברותא עדכון שיעורים חוגי בית יעוץ והכוונה חינוך ופעילות לצעירים המידע באתר נערך מחוברת קובץ הלכות באדיבות ארגון לב לאחים 
|
|||||||
| ישיבות לחוזרים בתשובה | צניעות| שיערי תורה בוידיאו | חברותא | LL 144 מודיעין שיעורי תורה | | ||||||||
