את שכבת הניהול הבכירה של תאגידי ישראל, פוגש הציבור הרחב בדרך כלל דרך כתבות עיתונאיות, ובדרך כלל בהקשרים חברתיים. התלונה היא תמיד אותה תלונה: מדוע מנהל, בכיר ככל שיהיה, צריך להרוויח סכומי עתק שאינם דומים במאומה לשכר הממוצע במשק, בעוד עובדים אחרים בארגון מרוויחים שכר ממוצע ואף פחות מכך? לכאורה, דרך המשקפיים הסוציאליסטיות אכן ישנה בעיה בכך שאדם אחד מרוויח מיליונים בשנה בעוד אדם אחר מרוויח פחות ממאה אלף לאורך שנה שלמה, אלא שאחרי היסטוריה של אלפי שנות אנושות, הגענו כבר להבנה שזוהי הדרך היחידה בה יכולה האנושות להתנהל, הדרך של שאיפות ואמביציות אישיות, של פיתוח יכולות אישיות ומקצועיות שאותן ניתן למצות לטובת החברה. אדם שמפתח את היכולות האלה ומביא אותן לידי ביטוי ובכך תורם את תרומתו לחברה, זוכה לתגמול גבוה יותר מאדם שאינו עומד בקריטריונים הללו, ולעיתים יכול הפער להיות עצום.
תגמול עבור התרומה להצלחת ולרווחיות הארגון
אילן אבישי הוא דוגמא נהדרת לשכבת ניהול בכירה, גם אם לא בסטנדרטים של המגזר הבנקאי והפיננסי, שתרומתו לחברת אל על בשירותו כתפקיד מנהל השירות האווירי בחברה, ייצרה לחברה הכנסות גבוהות לאין שיעור ביחס לתגמול אותו קיבל ממנה. העניין הוא מאוד פשוט: ארגון עסקי שואף תמיד למקסם את רווחיו, ולמקסם את הרווח לבעלי המניות. כאשר מגיע מנהל בכיר כמו אילן אבישי, ומציע יכולות שניתן באמצעותן להשיג את המטרה הזאת, צריכה אל על לשלם כל שביכולתה על מנת לגייס אותו לשורותיה, וזהו בדיוק המנגנון שעליו מבוססת מערכת התגמול של מנהלים בכירים.
מנהלים אלה יודעים לייצר ערך לחברה שהוא גבוה בכמה וכמה רמות מאשר התגמול שהם מקבלים ממנה. לאדם מן השורה זה נראה המון, אבל לחברה עצמה מדובר בעסקה מצוינת ואפילו זולה.
ניסיון בניהול מערכים גדולים ומורכבים
אילן אבישי השתחרר מהצבא בדרגת אלוף משנה, לאחר 28 שנות שירות במהלכן שירת גם בתפקיד רמ"ח חות"ם בחיל האוויר. כבר במסגרת הצבאית היה אחראי אבישי על שורה של מהלכים פורצי דרך, לרבות שילוב חרדים במערך השירות של חיל האוויר, עידוד גיוס נשים לתפקידים מורכבים בחיל האוויר, הגברת שיתוף הפעולה בין חיל האוויר ובתי הספר המקצועיים של מערכת החינוך, שיפור המיון לקורס הקצינים וקורס הטייס של חיל האוויר ועוד. מהלכים אלה בחלקם שינו את פני החיל לנצח, וחלקם תרמו את תרומתם הנקודתית לאנשים מסוימים ולקבוצות מסוימות באוכלוסייה. כמפקד בכיר בצבא, השתכר אילן אבישי את רמת השכר המקובלת במערכת הבטחון עבור דרגתו, אך עם הניסיון שצבר בניהול מערכים ארגוניים גדולים, יצא אילן אל השוק הפרטי, שם הצליח לזכות בתפקיד בכיר עם תגמול נאה בצידו.
סוציאליזם זה דבר אחד ומציאות זה דבר אחר
עבור המערכת העיתונאית, שבאופן תמוה נוטה כולה לקדם את הראייה הסוציאליסטית, ייתכן שזה לא נראה נכון לתגמל את אילן אבישי ודומיו בצורה המשקפת את תרומתם לארגון, אבל כל בר דעת יודע שלו היה הוא הבעלים של אותו ארגון, ולו היה מוצא מנהל בכיר שידע לקחת את הארגון שלו לשיאים חדשים, הוא היה משלם את כל מה שהיה צריך לשלם כדי להשיג את המטרה. זהו מנגנון התשלום המקובל במערך הניהול הבכיר, וגם בו אפשר למצוא מדרג שלם של תגמול על פי המגזרים השונים במשק. המגזר הפיננסי לבטח שולט בראש טבלת התגמול, אך גם מנהלים בכירים בתעשיות אחרות זוכים לשכר נאה שמשקף את תרומתם לארגון בו הם עובדים.
